החלטה בתיק ת"א 47206-07-11

בפניי בקשה לביטול צו מניעה שניתן על  ידי ביום 2/8/2011, כנגד הנתבע 2 ואשר אסר עליו שימוש בשטח "השביל".

המחלוקת העיקרית בתובענה זו נתגלתה בין התובעים לבין מינהל מקרקעי ישראל - הנתבעת 1. המחלוקת נסובה סביב שאלת גודלו של השטח אשר הוחכר לתובעים על ידי הנתבעת 1 וגבולותיו. בין התובעים לנתבעת 1 התנהלו בעבר הליכים ואף ניתן פסק דין בענין שטח המגרש (לפסק הדין צורפה מפה). אלא שעיקר טענת הנתבעת 1 היא, כי השטח שהוחכר כפוף לשינויים תכנוניים והמפה שצורפה איננה  מחייבת בשאלת גבולות השטח.

הנתבעת 1 טענה, כי על השטח חלה תב"ע ג/4030 ושטח המריבה יועד לשביל מעבר (להלן: " שטח השביל"). שטח זה איננו כלול בשטח מגרשם של התובעים, גם לא על פי התרש"צ אשר קובע גבולות. המחלוקת שנתגלעה בין התובעים לבין הנתבע 2 - המבקש כאן, נסובה גם היא סביב שטח השביל שעה שנסתבר לתובעים - המשיבים כאן, כי לאחר שנהרס המחסן המבקש החל בעבודות בנייה ועשה שימוש בשטח השביל לצורך הליך הבניה.

הנתבע 2 (להלן יקרא גם " המבקש"), טוען בסיכומיו לבקשה זו כי על שטח השביל נשוא המחלוקת היה בנוי מחסן במשך עשרות שנים. מחסן זה הוחזק על ידי הבעלים של החלקה 127 בגוש 13195 (אשר סומנה מגרש א' בחוות דעת המודד מטעם בית המשפט), חלקה זו נמכרה למבקש בשנת 2010.

לאחר שהגיש בקשה להיתר בניה, דרשה הועדה המקומית לתכנון ובניה להרוס את  המחסן כתנאי למתן ההיתר. המבקש, לטענתו, הרס את המחסן. עוד לטענתו, התובעים הם אלה שהשתלטו על שטח השביל לאחר  שהרס את המחסן.

יוצא איפוא, כי עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת שטח השביל, שעה שהתובעים טוענים כלפי הנתבעת 1 כי שטח השביל הוחכר להם במסגרת הסכם החכירה ואילו הנתבעת 1 אינה מאשרת כך. ברור כי שאלה זו תוכרע לאחר סיום ההליך.

המבקש טוען עוד בסיכומיו, כי גם על פי התב"ע ג/4030 והתצ"ר 816/93 וכן התרש"צ 1105/516, גבולותיו המזרחיים של מגרש התובעים מצויים מערבית לשביל ושטח השביל איננו נכלל בהם. כך גם על פי חוות דעתו והתרשים שנערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

עוד טוען המבקש כי צו המניעה גורם לו נזק ממשי המתבטא בעיקר בעיכוב עבודות הבניה עד כדי כך שהביאו לידי ביטול אחד מחוזי המכירה של המבנים אותם בונה המבקש. צו המניעה כפי שניתן, אין בו כדי להשאיר המצב על כנו, שכן עובר למתן הצו יכול היה המבקש להשתמש בשביל  שהינו שביל ציבורי. מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת ביטול צו המניעה.

התובעים (להלן ייקראו - " המשיבים"), טוענים בסיכומי תשובתם (אשר הגיעו לשולחני למצער רק ביום 29.1.12, למרות שנסתבר כי הוגשו כבר ביום 18.1.12, אולם לא הופיעו כמשימה בפניי, אלא לאחר שערכתי בירור במזכירות), כי השטח שהוחכר להם היא בגודל של 980 מ"ר אשר כולל גם את שטח השביל כפי שמופיע באופן מפורש בתשריט מודד מוסמך שהוגש כנספח א' לתביעתם ומטעמם. לכן אין לקבל, גם לא לכאורה, את התשריט שהוכן על ידי המודד מטעם בית המשפט והמינהל בשל כך שאין בו כדי לתאר את השטח של 980 מ"ר.

בפני בית המשפט לא הוגשו התוכניות וההוראות של התב"ע ושל התרש"צ, הנטענים וחלים על השטח.

בשנת 1994, הוחכר השטח של 980 מ"ר למשיבים כשהוא כולל את שטח השביל, כמפורט בחוזה החכירה. הטענות המשפטיות של המינהל הנסמכות על התרש"צ ועל התב"ע, מקומן בהליך לגופו.

הנספחים - א', ב' ו-ג' תשריטים אשר צורפו לכתב התביעה מלמדים על כי אותו שביל כלול בתוך השטח של 980 המטר שהוחכרו למשיבים.

המשיבים הוכיחו את זכותם הלכאורית לגבי שטח השביל על פי חוזה החכירה והן על פי פסק הדין.

טענות המבקש או הנתבעת 1 לגבי שטח זה יוכרעו במשפט לגופו. אם המבקש מבקש להגן על הזכות הציבורית בשביל, בית המשפט לא יענה לו אלא עליו לפנות ליועמ"ש.

אין מקום לשנות את המצב הקיים לפיו משנת 1994, מועד חתימת חוזה החכירה, "השביל" הוא חלק בלתי נפרד ממגרשם של המשיבים. מעבר המבקש בשביל בלא שהוכיח כל זכות לכך, תשנה את המצב הקיים.

למבקש שביל גישה ומעבר רחב דיו בתוך שטחו בו השתמש עד עתה לבניית ביתו תוך שהשלים את בניית השלד כך שאינו זקוק למעבר בשביל. לפיכך מבחינת מאזן הנוחות יש להותיר צו המניעה על כנו. 

מיד בפתח הדברים אומר, כי המחלוקת העיקרית העולה מכתבי הטענות והתנהלות התובענה עד כה, נסובה סביב שטח המכונה בפי כל "השביל". התובעים טוענים כנגד הנתבעת 1, כי שטח השביל מהווה חלק משטח החלקה אשר הוחכרה להם על ידי הנתבעת 1, ואשר כלולה בשטח שעליו הסכימו של 980 מ"ר, על פי הסכם החכירה מיום 12.7.94, בעוד הנתבעת 1 טוענת, כי שטח השביל איננו יכול להכלל במסגרת השטח אשר הוחכר לתובעים, בשל היותו שטח שביל ציבורי על פי התב"ע החלה ג/4030. עוד הוסיפה הנתבעת 1 וטענה, כי שטח חלקתם של התובעים על פי התרש"צ איננו כולל את שטח השביל.

צא ולמד אם כן, ברור שהמחלוקת העיקרית איננה בין הנתבע 2 לבין התובעים. עוד למדתי על פי התוכניות הקיימות, גם התב"ע וגם התרש"צ, כפי שהובא בפניי בתרשים שערך המודד שמונה בהסכמת הצדדים, מטעם בית המשפט, מיועד שטח השביל שלא להיכלל במגרשם של התובעים אלא לשמש למעבר.

מכאן שהתובעים אף לא הוכיחו זכות לכאורה בשטח השביל ומטעם זה ראוי לבטל את צו המניעה שניתן על ידי.